דיני עבודה

• תאריך תחילת ההעסקה.
• ותק מצטבר אצל המעביד או במקום העבודה.
• לגבי עובד במשכורת – היקף המשרה. לגבי עובד בשכר – הבסיס שלפיו משולם השכר.
• אם העובד נמנה עם עובדים שמותר לשלם להם שכר כולל - עובדים שלא ניתן לפקח על עבודתם, יש לציין זאת במפורש.
• מספר ימי החופשה שניתנו בתקופת התשלום ויתרת ימי החופשה.
• תשלומים אחרים, נוסף על השכר הרגיל, לרבות: גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, פדיון עבודה, דמי הבראה, דמי חופשה ודמי מחלה וכיוצא בזה.
• ניכוי לקופת גמל, שיפורט לפי הקופה שאליה הניכוי מיועד וסכומו.
• שכר מינימום לחודש ושכר מינימום לשעה, לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, המעודכנים לתקופת התשלום.
• אחד התיקונים החשובים הינו חובת המעביד לפרט את מספר השעות הנוספות שעבד העובד (אם עבד) והתשלום ששולם לו בעבור השעות הנוספות. באם המעביד לא פרט את מספר השעות, חלה חזקה כאילו העובד עבד ששים שעות נוספות בחודש, אלא אם כן יוכיח המעביד אחרת;

מעבידים אשר לא ימלאו את הוראות החוק, יהיו חשופים להעמדה לדין פלילי על פי העונשים הקבועים בחוק.

כן יכול עובד שמעבידו לא מלא אחר הוראות החוק, לתבוע פיצוי בגין הפרתו, בגובה של עד 5,000 ש"ח בגין כל תלוש.

החוק עוד קובע, כי במידה שלא ניתן תלוש שכר - הנחת היסוד כי השכר ששולם הינו השכר הרגיל בלבד, והמעביד יחוייב לשלם סכומים מלאים בגין זכויות סוציאליות ונלווים כדוגמת נסיעות, דמי הבראה, ימי חופשה וכיוצא בזה, מעבר לשכר ששולם בפועל.